<h1>סמ"ג לאוין סימן קמ"ח</h1>
<h2>דף יז:</h2>
יין הגוים שאין אנו יודעין אם נתנסך אם לא נתנסך הוא הנקרא סתם יינם והרי הוא אסור בשתייה ובהנאה מדברי סופרים (ע"פ לשון הרמב"ם מאכ"א פי"א הל' ג' ע"ש), והשותה מסתם יינם רביעית מכין אותו מכת מרדות, וכל יין שיגע בו הגוי הרי זה אסור שמא ניסך אותו שמחשבת הגוי לע"ז ויינו של ישראל שנגע בו הגוי דינו כסתם יינם שהוא אסור בהנאה (רמב"ם שם הל' ג'—ד'). ויינן של ישמעאלים ומגען, שאומרים עליהן שאין מנסכין, אסור בשתייה שגזרו על יינן משום בנותיהן כדאיתא בפרק קמא דשבת (י"ז ב') ובמסכת ע"ז (ל"ו ב'). צא ולמד מה אירע בתקלת פעור על ידי היין (סנהדרין ק"ו א'), ובדניאל כתיב (דניאל א' ח') וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין (משתם) [משתיו] ובני דורו שלא שמו (על) לבן על זאת ושתו מיין הגוים כולם נתערבו בעמי הארץ ולקחו להם נשים אשדודיות ועמוניות חתיות ויד השרים והסגנים היתה במעל זה ראשונה, כך דרשתי בספרד.
<h2>דף קכא.</h2>
אמרינן בפרק חרש ביבמות (קי"ד א') קטן אוכל נבילות וטריפות אין בית דין מצווין להפרישו אלא שלא יאכילנו בידים, אפילו דברים שאיסורן מדברי סופרים (ע"פ רמב"ם מאכ"א פי"ז הל' כ"ז), וכן קטן שבא לכבות [את] הדליקה אין בית דין מצווין להפרישו, ומה ששנינו בפרק כל כתבי הקדש קטן שבא לכבות [את] הדליקה אין שומעין לו מפני ששביתתו עליך הרי מעמידו ר' יוחנן ביבמות (שם) בקטן שהוא בן דעת קצת ועושה לדעת אביו, ואע"פ כן מצוה להרגילו בקדושה ובטהרה שנאמר (משלי כ"ב ו') חנוך לנער על פי דרכו (עי' רמב"ם שם הל' כ"ח).
